ישבתי על שפת האגם וצילמתי כחול-חזה אחד שקפץ בבוץ. כרגיל, אתם יודעים. לא משהו מיוחד. הוא קפץ ורץ בלי לעצור ואני ניסיתי לצלם תמונה נורמלית. במשך כמה דקות הוא אכל תולעים ואני אכלתי בוץ, כשהוא התרחק ממני קצת שמעתי קול נמוך פתאום. "הלו, תסתכל לכאן". הסתכלתי ישר במים של האגם ולא ראיתי כלום. חיפשתי עוד קצת ואז חזרתי לכחול חזה. "תתקרב לכאן, זאת לא בדיחה". שמעתי עוד פעם את הנודניק, "נו, מה יהיה? אתה מנסה לשגע אותי פה? אם אתה צריך משהו תצא מהמחבוא ונדבר".
חיכיתי כמה שניות, שמעתי רעש מקנים ואז יצא מתוכם עוף אחד שחור כולו. הוא שחה קצת לכיווני, הסתכל מצד לצד כאילו הוא מוודא שאף אחד לא רואה, ואז סימן לי עם הראש להתקרב.
"אתה רוצה שאני אבוא אליך? נראה לך שאני אשחה עד לשם?" אמרתי, השחור נאנח והתחיל לשחות אליי. "תשמע", הוא אמר כשהיה מספיק קרוב, "כל החיים שלך, כל מה שהכרת עד עכשיו, הכל שקר."
כיווצתי את העיניים והסתכלתי עליו בפרצוף של אחד שלא מבין, "מה? על מה לעזאזל אתה מדבר?" אמרתי, הוא אמר שאין לו הרבה זמן להסביר. "אני רק יכול להגיד לך דבר כזה, אם תמשיך לצלם את כחול החזה, הכל ימשיך להיות כמו שהוא, שום דבר לא ישנה".
"נו?" אמרתי, "אבל אם אתה תקום על הרגליים ותעקוב אחרי אדום החזה שנמצא קצת יותר צפונה, הוא יראה לך את האמת. תתכונן להיחשף למציאות האמיתית, תתכונן לעזוב את החיים השקריים שחיית עד עכ..."
"תשמע, אני חושב שאתה מתבלבל, אין לי שום מושג על מה אתה מדבר".
"אני יודע שאין לך מושג". הוא אמר, "אני מספר לך שכל החיים שלך הם שקר, שאתה יכול לע..."
"תקשיב אחי, אני באמת לא מבין מה אתה מנסה לעשות פה, אבל הלוקשים שלך לא יעבדו עליי. אני לא נולדתי אתמול ולא עשו אותי באצבע".
השחור קשקש משהו על גורל האנושות או משהו כזה, אמר שאני האחד ושאני ככה וככה ואיזה זיבולי שכל על הייעוד שלי, לא ממש הבנתי. אבל גם אם הייתי מאמין לשטויות האלה שהוא דיבר, לא הייתי הולך לאדום חזה ההוא. מה רע לי בחיים עכשיו שאני צריך לברוח מהם?
צילמתי גם תמונה אחת של השחור לפני שהוא נעלם, אחר כך המשכתי לצלם את ההוא עם החזה הכחול עד שנמאס לי. בדרך ליציאה דווקא ראיתי את האדום חזה הזה שהשחור דיבר עליו, באמת היה מפתה לצלם אותו, אבל לא צילמתי. בדרך הביתה, כמה דקות אחרי שיצאתי, יונה אחת חרבנה לי על הכתף.
זה גרם לי קצת להתחרט שלא צילמתי את האדום חזה ההוא, מי יודע? אולי באמת הפסדתי משהו?
