שם רשמי

יולי 2019

השם הרשמי הוא כוס. כוס החורבות. הוא הופיע לראשונה במקורות מקראיים ואף אחד לא באמת בטוח מה המשמעות שלו. אז עכשיו, במקום לקרוא לו פשוט Little Owl כמו הבריטים, אנחנו תקועים עם כוס.

אתמול הצעתי לחבר שלי להצטרף אליי ליום צילומים. עכשיו שנינו מתחת לגבעה, הכול ירוק ופורח ואנחנו מחפשים כוס. יותר נכון אני מחפש. הוא תקוע בטלפון. "נו עידו, תכניס את זה," אני אומר, "תראה איזה יופי פה. תרים את הראש, תיהנה מהטבע. במה אתה עסוק כל כך?" הוא בוואצאפ עם החברה החדשה שלו. הייתי צריך לדעת.

אני נותן לעידו את המשקפת כדי שירים את העיניים שלו. זה לא עוזר, הוא שם אותה על הצוואר וממשיך במה שהוא עושה. "אתה יודע, היא גרה ממש פה קרוב, החברה שלי. בבניינים ממול. אולי נגיד לה שתבוא?" "תגיד לה שתבוא," אני אומר ומנסה לצלם בז שתפס ציפור קטנה מעליי, "למה לא."

אנחנו מתקדמים על שביל העפר ליד הזיתים ועידו אומר, "כתבתי לה, היא שואלת..." אני עוצר, עידו ממשיך ללכת, אני תופס לו בחולצה לפני שהוא יבריח את הכוס הצעיר שעומד על עץ מולנו ומזדקף בבהלה. אני מרים את המצלמה. "היא שואלת מה אנחנו עושים פה. מה לכתוב לה? אה, איך אמרת קוראים לינשוף הזה?" אני עונה. "אני כותב לה שאנחנו מחפשים כוס," הוא אומר, אפילו לא רואה שאנחנו מול אחד כזה. "לא כדאי," אני אומר. "למה לא?" הוא שואל אחרי ששלח ועוד הוסיף סמיילי קורץ כמו מטומטם.

"תחשוב לבד מה..." "פאק," הוא קוטע אותי, "איזה חרא. היא חסמה אותי." אני מוריד את המצלמה ומסתכל עליו במבט של אמרתי לך. רק עכשיו הוא מבין מה הוא עשה. עידו נאנח וסוף-סוף מכניס את הטלפון. "נו, אז מה אתה מצלם שם?" אני מראה לו את הכוס. הוא מרים את המשקפת. הכוס מזדקף ופוער עיניים ממש כאילו הוא הבין בדיוק מה קרה עכשיו. "וואו," עידו מתלהב, "הוא מדהים. איך לא הראית לי אותו עד עכשיו?"