מתחת לאף

זה היה מיינד-פאק רציני. הסיטואציה והאדרנלין ביחד עם התמימות והבורות של הגיל הזה כנראה עוררו בי את האומץ והספונטניות לעשות את זה...

אין כמו ההרגשה הזאת. לדעת שבאמת השפעת עליהם, שהצלחת לשנות אפילו קצת את נקודת המבט שלהם. עד שאתה מגלה שזאת אשליה אחת גדולה...

כאלה תמימים ותלותיים. בדיוק מה שחיפשה כל הזמן הזה, בדיוק מה שהיה חסר. הדרורים לא ימותו מסרטן, היא חשבה לעצמה. הם יבואו כל יום, עד שאמות..

לא ככה דמיינתי את המפגש הזה. שבע שנים אני מחפש אותו, שבע שנים הלכו קיבינימט ברגע אחד...

אני מרים משקפת ורואה שהוא מחזיק משהו ביד. קשה להאמין בהתחלה, אבל כן. זה אקדח...